הלכה: וְכֵן הַאִשָּׁה שֶׁנָּֽתְנָה רְשׁוּת כול'. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִּדְבָרִים. פָּתַר לָהּ. מִשּׁוּם חוּמְרָא דַעֲרָיוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִִּי בּוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. וְכֵן הַאִשָּׁה שֶׁנָּֽתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ וְהָֽלְכָה הִיא וְקִידְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִּדְבָרִים. פָּתַר לָהּ. מִשּׁוּם חוּמְרָא הוּא בָעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
והלא חזקה היא שהוא אביו. אינו אלא חזקה שהוא אביו והורגין עלי' וכן בעלמא הורגין על החזקה:
מה פליגין בשריפה. אם שורפין תרומה על החזקה ר' יוחנן סבירא ליה אע''פ שהורגין אין שורפין תרומה על החזקה והא דחכמים מטמאין לתלות הוא אבל לא לשרוף וטעמא דמקילינן בשריפת תרומה יותר מדיני נפשות משום דיש כאן חזקת טהרת עיסה העומדת נגד חזקת התינוקות מטפחין:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' זעירא. קאמר דלא היא דלא תלינן בהא ופלוגתייהו נמי לא כך שנינו אלא בשריפה גופה הוא דפליגי וכ''ע מודים שהורגין על החזקות כדילפינן לקמן מקרא:
ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורשב''ל. קס''ד דר' יוסי אם סומכין על החזקה שהיא אשת איש ולדון דיני נפשות כל שכן שסומכין על החזקה לשרוף את התרומה והלכך תלי בפלוגתייהו דר' יוחנן ור''ל ולמ''ד אין הורגין אין שורפין:
ושורפין על החזקות. לשון שאלה היא לחכמים דמטמאין אם שורפין את התרומ' על החזקה זו שחזקת התינוקות מטפחין:
וחכמים מטמאין. דאזלינן בתר רוב התינוקות המטפחין בעיסה והתינוק בעצמו נטלו:
ר''מ מטהר. את העיסה דר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא דרוב התינוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולפיכך תולין שאדם טהור נטלו מן העיסה ונתן ביד התינוק:
תמן תנינן. פ''ג דטהרות תינוק שנמצא בצדי העיסה ואותו תינוק ודאי טמא הוא כדאמר בתוספתא מפ''מ אמרו ותינוק טמא שדרך נשים נדות מגפפות ומנשקות אותו:
גמ' תני איש ואשה שבאו ממדינת הם כו' אין הורגין עליהן. להבא עלי' משום אשת איש דשמא מכחישין הן. עד שלשים יום. אם הוחזק באשתו שלשים יום חזקה היא והורגין עליה:
גמ' ר' אבון שמע לה מן דבתרה. אסיפא הוא דמתני לה אשה נשאתי כו' מביא ראיה על האשה ולא על הבנים דעשו אותן כשני עדים:
גמ' גרסינן הכא הא דכתוב בספרי הדפוס לקמן ולית הדא כו' ונתחלפו הסוגיות בטעות:
ולית הדא פליגא על ר' יוחנן. דאמר בפ' השולח אדם מבטל שליחותו בדברים דקסבר אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני אם שלו קדמו קדושיו קדושין דמשמע דוקא שעשה מעשה וקדשה לאחר הא לאו הכי אינו יכול לחזור מהשליחות דאין יכול לבטל שליחותו בדברים וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה. ר' יוחנן המתני' משום חומרא דעריות חיישינן לקדושי השליח ואינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו. שמע לה מן דבתרה. תני להאי קושיא ופירקא אסיפא:
משנה: מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִידְּשָָׁהּ אִם שֶׁלּוֹ קָֽדְמוּ קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם שֶׁלִּשְׁלוּחוֹ קָדַם קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הַאִשָּׁה שֶׁנָּֽתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ וְהָֽלְכָה וְקִידְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ אִם שֶׁלָּהּ קָֽדְמוּ קִידּוּשֶׁיהָ קִידּוּשִׁין וְאִם שֶׁלִּשְׁלוּחָהּ קָדַם קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין 47a גֵּט וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
Pnei Moshe (non traduit)
מתה ואלו בני'. ואין כאן שום הוכחה מביא ראיה על האשה שהיתה מיותסת ועל הבני' שמאותה אשה היו:
מתני' מביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה:
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה האשה:
ואינו מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. להיות נאמנין על בניהן דחזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה ולומר בניה הם:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה. אצטריך תנא לאשמעינן רישא וסיפא דאי אשמעינן רישא באב שעשה שליח לקדש את בתו ה''א אב דקים ליה ביוחסין וכשמצא מיוחס זה קדשה לו הוא דאמרינן דבטל את השליחות אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע''ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה ואי אשמעינן בדידה הוי אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבה כי קדשה עצמה בטלה את השליח אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו לא בטליה לשליחות השליח והא דקדים וקידשה סבר דילמא לא משכח שליח למי צריכא:
מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה:
ולא על הבנים. מוקי לה בבבלי בקטנים וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואינם צריכין לייחס ע''י עדים:
מתני' שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר:
משנה: מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵילּוּ בָנֶיהָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵילּוּ בָנֶיהָ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה עַל הַבָּנִים וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָייָה עַל הָאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתה ואלו בני'. ואין כאן שום הוכחה מביא ראיה על האשה שהיתה מיותסת ועל הבני' שמאותה אשה היו:
מתני' מביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה:
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה האשה:
ואינו מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. להיות נאמנין על בניהן דחזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה ולומר בניה הם:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה. אצטריך תנא לאשמעינן רישא וסיפא דאי אשמעינן רישא באב שעשה שליח לקדש את בתו ה''א אב דקים ליה ביוחסין וכשמצא מיוחס זה קדשה לו הוא דאמרינן דבטל את השליחות אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע''ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה ואי אשמעינן בדידה הוי אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבה כי קדשה עצמה בטלה את השליח אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו לא בטליה לשליחות השליח והא דקדים וקידשה סבר דילמא לא משכח שליח למי צריכא:
מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה:
ולא על הבנים. מוקי לה בבבלי בקטנים וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואינם צריכין לייחס ע''י עדים:
מתני' שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר:
הלכה: מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים. חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה שׁוֹתֶקֶת עַל בְּנֵי חֲבֵירָתָהּ. רִבִּי אָבוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי זוֹ וְאֵילּוּ בָנֶיהָ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים. חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה שׁוֹתֶקֶת עַל בְּנֵי חֲבֵירָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והלא חזקה היא שהוא אביו. אינו אלא חזקה שהוא אביו והורגין עלי' וכן בעלמא הורגין על החזקה:
מה פליגין בשריפה. אם שורפין תרומה על החזקה ר' יוחנן סבירא ליה אע''פ שהורגין אין שורפין תרומה על החזקה והא דחכמים מטמאין לתלות הוא אבל לא לשרוף וטעמא דמקילינן בשריפת תרומה יותר מדיני נפשות משום דיש כאן חזקת טהרת עיסה העומדת נגד חזקת התינוקות מטפחין:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' זעירא. קאמר דלא היא דלא תלינן בהא ופלוגתייהו נמי לא כך שנינו אלא בשריפה גופה הוא דפליגי וכ''ע מודים שהורגין על החזקות כדילפינן לקמן מקרא:
ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורשב''ל. קס''ד דר' יוסי אם סומכין על החזקה שהיא אשת איש ולדון דיני נפשות כל שכן שסומכין על החזקה לשרוף את התרומה והלכך תלי בפלוגתייהו דר' יוחנן ור''ל ולמ''ד אין הורגין אין שורפין:
ושורפין על החזקות. לשון שאלה היא לחכמים דמטמאין אם שורפין את התרומ' על החזקה זו שחזקת התינוקות מטפחין:
וחכמים מטמאין. דאזלינן בתר רוב התינוקות המטפחין בעיסה והתינוק בעצמו נטלו:
ר''מ מטהר. את העיסה דר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא דרוב התינוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולפיכך תולין שאדם טהור נטלו מן העיסה ונתן ביד התינוק:
תמן תנינן. פ''ג דטהרות תינוק שנמצא בצדי העיסה ואותו תינוק ודאי טמא הוא כדאמר בתוספתא מפ''מ אמרו ותינוק טמא שדרך נשים נדות מגפפות ומנשקות אותו:
גמ' תני איש ואשה שבאו ממדינת הם כו' אין הורגין עליהן. להבא עלי' משום אשת איש דשמא מכחישין הן. עד שלשים יום. אם הוחזק באשתו שלשים יום חזקה היא והורגין עליה:
גמ' ר' אבון שמע לה מן דבתרה. אסיפא הוא דמתני לה אשה נשאתי כו' מביא ראיה על האשה ולא על הבנים דעשו אותן כשני עדים:
גמ' גרסינן הכא הא דכתוב בספרי הדפוס לקמן ולית הדא כו' ונתחלפו הסוגיות בטעות:
ולית הדא פליגא על ר' יוחנן. דאמר בפ' השולח אדם מבטל שליחותו בדברים דקסבר אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני אם שלו קדמו קדושיו קדושין דמשמע דוקא שעשה מעשה וקדשה לאחר הא לאו הכי אינו יכול לחזור מהשליחות דאין יכול לבטל שליחותו בדברים וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה. ר' יוחנן המתני' משום חומרא דעריות חיישינן לקדושי השליח ואינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו. שמע לה מן דבתרה. תני להאי קושיא ופירקא אסיפא:
משנה: אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵילּוּ בָנֶיהָ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל בָּנֶיהָ. מֵתָה וְאֵילּוּ בָנֶיהָ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתה ואלו בני'. ואין כאן שום הוכחה מביא ראיה על האשה שהיתה מיותסת ועל הבני' שמאותה אשה היו:
מתני' מביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה:
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה האשה:
ואינו מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. להיות נאמנין על בניהן דחזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה ולומר בניה הם:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה. אצטריך תנא לאשמעינן רישא וסיפא דאי אשמעינן רישא באב שעשה שליח לקדש את בתו ה''א אב דקים ליה ביוחסין וכשמצא מיוחס זה קדשה לו הוא דאמרינן דבטל את השליחות אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע''ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה ואי אשמעינן בדידה הוי אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבה כי קדשה עצמה בטלה את השליח אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו לא בטליה לשליחות השליח והא דקדים וקידשה סבר דילמא לא משכח שליח למי צריכא:
מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה:
ולא על הבנים. מוקי לה בבבלי בקטנים וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואינם צריכין לייחס ע''י עדים:
מתני' שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר:
הלכה: מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ כול'. תַּנֵּי. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ מִמְדִינַת הַיָּם. הוּא אוֹמֵר. אִשְׁתִּי הִיא. וְהִיא אוֹמֶרֶת. בַּעֲלִי הוּא. אֵין הוֹרְגִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. הוּחְזְקוּ. הוֹרְגִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. עַד כַּמָּה הִיא חֲזָקָה. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּמָּן תַּנִּינָן. תִּינּוֹק שֶׁנִּמְצָא בְיַד הָעִיסָּה וּבָצֵק בְּיָדוֹ. רִבִּי מֵאִיר מְטָהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. שֶׁדֶּרֶךְ תִּינּוֹק לְטַפֵּחַ בָּעִיסָּה. וְשׂוֹרְפִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין הוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. מַה פְלִיגִין. בַּשְּׂרֵיפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת וְאֵין שׁוֹרְפִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁהוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת כָּךְ שׂוֹרְפִין עַל הַחֲזָקוֹת. וּמְנַיִין שֶׁהוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כָּתוּב וּמַכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְכִי דָבָר בָּרִיא הוּא שֶׁזֶּה הוּא אָבִיו. וַהֲלֹא חֲזָקָה הִיא שֶׁהוּא אָבִיו. וְאַתְּ אָמַר. הוֹרְגִין. אַף הָכָא הוֹרְגִין.
Pnei Moshe (non traduit)
והלא חזקה היא שהוא אביו. אינו אלא חזקה שהוא אביו והורגין עלי' וכן בעלמא הורגין על החזקה:
מה פליגין בשריפה. אם שורפין תרומה על החזקה ר' יוחנן סבירא ליה אע''פ שהורגין אין שורפין תרומה על החזקה והא דחכמים מטמאין לתלות הוא אבל לא לשרוף וטעמא דמקילינן בשריפת תרומה יותר מדיני נפשות משום דיש כאן חזקת טהרת עיסה העומדת נגד חזקת התינוקות מטפחין:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' זעירא. קאמר דלא היא דלא תלינן בהא ופלוגתייהו נמי לא כך שנינו אלא בשריפה גופה הוא דפליגי וכ''ע מודים שהורגין על החזקות כדילפינן לקמן מקרא:
ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורשב''ל. קס''ד דר' יוסי אם סומכין על החזקה שהיא אשת איש ולדון דיני נפשות כל שכן שסומכין על החזקה לשרוף את התרומה והלכך תלי בפלוגתייהו דר' יוחנן ור''ל ולמ''ד אין הורגין אין שורפין:
ושורפין על החזקות. לשון שאלה היא לחכמים דמטמאין אם שורפין את התרומ' על החזקה זו שחזקת התינוקות מטפחין:
וחכמים מטמאין. דאזלינן בתר רוב התינוקות המטפחין בעיסה והתינוק בעצמו נטלו:
ר''מ מטהר. את העיסה דר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא דרוב התינוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולפיכך תולין שאדם טהור נטלו מן העיסה ונתן ביד התינוק:
תמן תנינן. פ''ג דטהרות תינוק שנמצא בצדי העיסה ואותו תינוק ודאי טמא הוא כדאמר בתוספתא מפ''מ אמרו ותינוק טמא שדרך נשים נדות מגפפות ומנשקות אותו:
גמ' תני איש ואשה שבאו ממדינת הם כו' אין הורגין עליהן. להבא עלי' משום אשת איש דשמא מכחישין הן. עד שלשים יום. אם הוחזק באשתו שלשים יום חזקה היא והורגין עליה:
גמ' ר' אבון שמע לה מן דבתרה. אסיפא הוא דמתני לה אשה נשאתי כו' מביא ראיה על האשה ולא על הבנים דעשו אותן כשני עדים:
גמ' גרסינן הכא הא דכתוב בספרי הדפוס לקמן ולית הדא כו' ונתחלפו הסוגיות בטעות:
ולית הדא פליגא על ר' יוחנן. דאמר בפ' השולח אדם מבטל שליחותו בדברים דקסבר אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני אם שלו קדמו קדושיו קדושין דמשמע דוקא שעשה מעשה וקדשה לאחר הא לאו הכי אינו יכול לחזור מהשליחות דאין יכול לבטל שליחותו בדברים וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה. ר' יוחנן המתני' משום חומרא דעריות חיישינן לקדושי השליח ואינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו. שמע לה מן דבתרה. תני להאי קושיא ופירקא אסיפא:
אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם. תַּנֵּי. הֵבִיא רְאָייָה עַל הַגְּדוֹלִים יָבִיא רְאָייָה עַל הַקְּטַנִּים. לְיֵי דֵא מִילָּה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּה נִתְגָּֽרְשָׁה בֵּינְתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי יונה. היינו טעמא אף על פי שהביא ראיה שאשתו היתה ואלו הגדולים בניה הם אני אומר שמא נתגרשה בנתיים אחר שילדה הגדולים נתגרשה ממנו ואין אלו הקטנים ממנה והלכך צריך להביא ראיה על כלן שהם בניה:
ליידא מילה. לאיזה דבר קאמרת שצריך ראיה עוד על הקטנים הרי כבר הביא ראיה על אשה זו ואלו הם בניה:
תני הביא ראיה על הגדולים. אסיפא דמתני' קאי מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים ואם הביא ראיה על הגדולים אע''פ כן צריך להביא ראיה על הקטנים כדמפרש ואזיל:
הלכה: לא יִתְייַחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי יָשִׁים כול'. אָמַר רִבִּי אָבִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּכְשֵׁירִין. אֲבָל בִּפְרוּצִין לא תִתְייַחֵד אֲפִילוּ בְּמֵאָה אִישׁ. תַּנֵּי. בֶּן יוֹמוֹ שֶׁמֵּת הֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכָל קְרוֹבָיוּ כְּחָתָן שָׁלֵם. לֹא סוֹף דָּבָר בֶּן יוֹמוֹ חַי אֶלָּא אֲפִילוּ יָצָא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּחַייִם. וְיוֹצֵא בַּחֵיק וְנִקְבַּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף בְּאִישׁ אֶחָד וּבִשְׁתֵּי נָשִׁים. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵיי לְאַבָּא שָׁאוּל. אַבָּא שָׁאוּל לֹא מוֹדֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁאֵין יֶצֶר הָרָע מָצוּי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בד''א בכשירין. אשה מתייחדת עם ב' אנשים:
כחתן שלם. להיו' מתאבלין עליו:
אלא אפי' יצא ראשו ורובו בחיים. לאו כנפל הוא ומתאבלין עליו. ובפ' יוצא דופן מוקי לה בדקים ליה שכלו חדשיו:
ויוצא בחיק. ולא במטה ולא בכליבה:
ונקבר באשה אחת ובשני אנשים. דאין בזה משום יחוד כת''ק דמתני':
מסתברא ר''ש. דקאמר במתני' אף באיש אחד עם ב' נשים אין בו משום יחוד מסתברא הוא דמודי לאבא שאול דנקבר באיש אחד וב' נשים דהא אפי' בעלמא ס''ל אין כאן יחוד אבל אבא שאול לא מודיי לר''ש דס''ל בעלמא יש בו משום יחוד והכא טעמא שאין יצה''ר מצוי בבית הקברות:
משנה: 47b לא יִתְייַחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְייַחֶדֶת עִם שְׁתֵּי אֲנָשִׁים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִתְייַחֵד עִם שְׁתֵּי ‌‌‌‌נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶן בְּפוּנְדָקִי מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרַתּוּ. מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶן בְּקֵירוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ. וְלֹא יִלְמַד רַוָוק סוֹפְרִים וְלֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יִרְעֶה רַוָוק אֶת הַבְּהֵמָה. וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָוקִים בְּטַלִּית אַחַת וַחֲכָמִים מַתִּירִים. כָּל שֶׁאִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים לֹא יִתְייַחֵד עִם הַנָּשִׁים לְעוֹלָם. וְלֹא יִלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת נְקִייָה וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין לָךְ אוּמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת. שֶׁאֵין עֲנִיּוּת מִן. הָאוּמָּנוּת וְאֵין עֲשִׁירוּת מִן הָאוּמָּנוּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אוּמָּנוּת וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי וְכָךְ מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר. וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר אֶלָּא שֶׁהֲרֵיעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂיי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. אַבָּא גּוֹרְיוֹן אִישׁ צַיידָן אוֹמֵר מַשּׁוּם אַבָּא שָׁאוּל. לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חַמָּר גַּמָּל סַפָּר סַפָּן קַדָּר רוֹעֶה וְחֶנְוָונִי שֶׁאוּמְנָתָן אוּמָנוּת לִיסְטִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ הַחַמָּרִין רוּבָּן רְשָׁעִים. הַגַּמָּלִין רוּבָּן כְּשֵׁירִים. הַסַּפָּנִין רוּבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים לְגֵיהִנָּם. כָּשֶׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים שׁוּתָפוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
רועה. בהמות שלו שמעביר הבהמות לרעות בשדה אחרים:
חנוני. מלומד באונאה להטיל מים ביין וצרורות בחטין:
ר' יהודה אומר. משמו של אבא שאול:
החמרין רובן רשעים. מפני לסטיות:
הגמלין רובן כשרים. שפורשים למדבריות למקום גדודי חיות ולסטים ויראים לנפשם ומשברין לבם למקום:
הספנים רובן חסידים. שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלין:
טוב שברופאים לגיהנם. אינו ירא מן החולי ומאכלו מאכל בריאים ואיני משבר לבו למקום ופעמים שהורג נפשות ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא:
כשר שבטבחים שותפו של עמלק. לפי שספיקי טרפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן ועוד שהוא אכזרי כעמלק:
חמר גמל ספן. שכל אלו אומנות. לסטות לפי שלנין בדרכים ונכנסים ולוקטים פירות ועצים מן הכרמים ועוד שנשכרים לבני אדם ומעבירין על תנאם:
ויתפלל לפני מי שהעושר שלו. ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:
לא יתייחד עם הנשים לעולם. ואפי' עם הרבה נשים לפי שלבן גס בו ומחפות עליו ואלו אינש אחרינא עם שתי נשים תנן ולא שלש וארבע שפיר דמי:
כל שעסקו עם הנשים. שמלאכת אומנותו נעשית לנשי' והנשים צריכות לו:
וחכמי' מתירין. והלכה כחכמים שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה:
אף מי שאין לו אשה. אע''פ שאינו פנוי ויש לו אשה אלא שאינה שרויה עמו לא ילמד סופרים ואין הלכה כר' אליעזר:
ולא תלמוד אשה סופרים. לא תרגיל עצמה להיות ממלמדי תינוקות מפני אביהם שבאים אצלה להביא את בניהם:
רווק. פנוי בלא אשה לא ילמד סופרים לא ירגיל עצמו להיות מן הסופרים מלמדי תינוקות מפני אמותיהן של תנוקות שמצויות אצלו להביא בניהן אל הספר:
ואם הגדילו זה ישן בכסותו כו'. והוא שתהיה הבת מי''ב שנה ויום אחד והבן מי''ג שנים ויום אחד ובזמן שהיא בושה לעמוד לפניו ערומה אפי' בפחות מכאן ישנים הוא בבגדו והיא בבגדה:
בזמן שאשתו עמו. מותר להתייחד מפני שאשתו משמרתו וכן הלכה אבל בלאו הכי אסור להתייחד אשה אחת עם שני אנשים וכל שכן איש אחד עם שתי נשים אלא אם כן היו נשים צרות או יבמות או אשה ובת בעלה או אשה וחמותה מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו וכן עם אשה שיש עמה תינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה להביאה שהיא מתייראת מפניה שמא תראה ותגיד ומותר להתייחד עם הבהמה ועם הזכור שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה:
אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. שהאחד בוש מחבירו:
מתני' לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים. מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source